יוני – קווים לדמותו

אביחי, חברו של יוני, מספר:

"יוני עסק בבירור עניין עד שיתיישב על ליבו ולא ויתר על כך. גם באמצע שו"ת עם רב כאשר אף אחד לא מעז לשאול – פתאום שומעים מכיוונו של יוני את 'השאלה האסורה'... וגם כשהרב היה צועק עליו – יוני לא ויתר – הוא רצה תשובה – רצה להבין. וגם כשיש אווירה וההרגשה בכיוון אחד, אם משהו לא היה מובן יוני היה מבררו, באופן שכלי. אין פשרות".

דוד, החברותא הצעירה של יוני:

דוד מספר שיוני בנה לו את תחילת דרכו בלימוד בישיבה. מכיוון שהיה לו קשה הלימוד הרציני והרציף, הוא היה נוטה לדיבורים, וכשיוני בתור החברותא הבוגרת הרגיש זאת מיד קבע: "נלמד ברצף ובעוד 20 דקות נעשה הפסקה, נדבר 10 דקות, ונמשיך"... וכך סיגלו לעצמם לעשות. וכך יוני עזר לו לבנות את יכולת ההתמדה.

מסיפור זה ועוד סיפורים רבים מכירים את דרכו של יוני שהיה מאוד מחובר לאידיאל מחד, ומאוד מחובר וקשוב למציאות מאידך.

"השקידה המופלאה, בשעות המיוחדות"

נתנאל, חבר מהישיבה, מספר:

"במידת השקידה המופלאה של יוני רציתי לספר את הסיפור הבא. בזמנו באזור הפרשות תרומה תצווה, קריאת הפרשות בשניים מקרא הן אינן פשוטות ולפעמים מרוב חוסר הבנה קצת מריצים אותן. לא כך היה יוני. באותו זמן היה יוני יושב כל הזמן בעזרת הנשים ולומד, ובזמנו הפנוי היה יושב עם החומש והמפרשים השונים ומסכם לעצמו את צורות הכלים השונים. התפלאתי תמיד, שלא משנה באיזה שעה, יוני נמצא. מדי פעם הייתי מציץ ומתעניין בעבודתו והוא היה מכניס אותי לסוגיה והיינו מתחילים לדון על הכלים והדעות השונות.

מאוד הערכתי את השקידה המופלאה בשעות המיוחדות. ולא הופתעתי כאשר יום אחד גיליתי על הבימה דף אחד יפה ודו צדדי מלא ברישומים והסברים על כלי המשכן השונים לרווחת הלומדים. מיד הבנתי שזה יוני וחייכתי לעצמי. כמובן ששמו לא היה על הדפים".

"תעצור לי בצומת הקרובה"

סיפור נפלא ביותר הממחיש את הרצינות והישרות גם מחוץ לעולם לימוד התורה, מספר דניאל, חברו של יוני ממצפה רמון ומרחובות:

"יום שישי לקראת הצהרים, קיץ וחם, יוני ואני מחכים לטרמפ בטרמפיאדה במצפה רמון. אחרי שעה של המתנה עוצר לנו רכב, שאלנו אותו לאן הוא מגיע? והוא ענה — "רחובות"!! התלהבנו עד השמים, ממש נס — ממצפה טרמפ ישיר עד הבית עד רחובות! ויש מקום לשנינו..

מתחילים בנסיעה וכמובן יוני הזכיר לי לשים את חגורת הבטיחות, חגרתי, ויוני גם ניסה לחגור, אך התברר שהיא תקועה ואי אפשר לחגור אותה. בלי להתבלבל יוני קורא לנהג ומבקש שיעצור לו בצומת הקרובה כי החגורה לא נסגרת וזה מסוכן. הנהג היה המום ושאל 'אני מגיע עד הבית שלך, אתה בטוח שאתה רוצה לרדת בצומת העזובה הזאת??' ויוני ענה לו בביטחון, כן, בטח, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!" — החיים זה לא צחוק.

נ.ב. "קרוב ה' לכל קוראיו", יוני הגיע הביתה לפני בסוף, למרות שהייתי על טרמפ ישר הביתה.. איך? תשאלו את הקב"ה..."

"כש'יוני מנקה'"

חברי דירה 6, הדירה של יוני בישיבה במצפה רמון, מספרים על היסודיות של יוני גם מחוץ לבית המדרש:

"היית אדם מאוד יסודי, לא חיפפת בדברים ואפשר לראות את זה גם בתורנות הניקיון של הדירה. כל שבוע היה תורנות של חבר דירה אחר כל אחד בתורו, ויש המנקים יותר ויש שמנקים פחות. אבל כש"יוני מנקה", ידענו שהדירה תהיה מצוחצחת!! הכל ברצינות! בלי לחפף ובלי לעגל פינות! היית מכניס הרבה אור לדירה. גם כשהגיעו שבו"שים, שלא לכולם יש כוח להכיר ולהתייחס יפה, אתה הארת להם פנים וקיבלת אותם בצורה מדהימה! היית באמת יכול להכיל ולקבל את כולם, היה אפשר להיות בחברתך ופשוט להנות".

"לא אשכח אותך ואת היחס שנתת לי"

מלאכי, חניכו, משתף אותנו:

"יוני, אתה היית בשבילי דוגמא אישית. היית מדריך שהשקיע בנו, וממש ראו שאתה אוהב אותנו, ורוצה לגדל אותנו לטוב.

אני זוכר שאתה ותומר עשיתם לנו פעולת פרידה ולא התנהגתי כל כך טוב, ואתה ישבת על המדרגות של הסניף ולא נתת לנו לצאת כשתומר דיבר. ממש רצית שנקשיב לו, דאגת שנקשיב למדריך השני. אני זוכר שבאותה פעולה אתה סיפרת לנו על החיים שלך ממש מלב אל לב, איך שאנחנו היינו בשבילך גורם לעליה, וגילית לנו את אהבתך אלינו. ראו אותה גם מתי שלמדת בישיבה במצפה רמון, עדיין שמרת איתנו (עלי אני יודע) על קשר הדוק. אני זוכר שבאתם אלי אתה ותומר לבית שלי ונתתם לי מסילת ישרים עם הקדשה שהייתה נראית מושקעת. עכשיו גם שמעתי שכתבת לכל חניך הקדשה מיוחדת משלו. עכשיו גם נזכרתי שבפעולת פרידה נסעת להביא את כל החניכים לפעולה, היה לך חשוב שנפרד כיאות.

בקשר שהיה לנו אחרי שעברת לישיבה גדלתי בעזרתך. אני זוכר שיחת נפש שהייתה לנו כשהייתי במצפה רמון בשבת, במוצאי שבת ישבת לדבר איתי, ואני זוכר את השיחה הזו כשיחה שעזרה לי מאוד בכמה עניינים. לא אשכח אותך, ואת היחס שנתת לי. אני זוכר שפעם התקשרת אלי ואיחלת לי יום הולדת שמח, היית דמות שלא אשכח. מלאכי.

נ.ב. אני זוכר גם שכל שבת שהיית כאן (ברחובות) הייתי פוגש אותך בבית זלצר והיינו מדברים על כל מיני נושאים וממש חיזקת אותי בהם".

"גם אחרי שעזב את התנועה הוא התקשר אלי כמעט כל שבוע"

שמואל, חניך נוסף של יוני, מספר לנו מעט זיכרונות:

"אני הייתי חניך של יוני כשהייתי בכיתה ג–ד. התחלתי בכלל בתנועת עזרא ואחרי כמה זמן הגעתי לפעולת ניסיון בתנועת אריאל. התלהבתי מיוני ונשארתי בתנועה עד היום. יוני היה מדריך ששומר איתך על קשר גם אחרי שהוא הפך לקומונר ואחרי "שעזב" את התנועה, הוא התקשר אלי כמעט כל שבוע ושאל לשלומי.

יש סיפור שאני זוכר במיוחד: פעם אחת, כבר אחרי שהוא עזב את ההדרכה, הוא ערך סיום מסכת בביתו והזמין את כל השבט, עשינו "על האש" בגינה. תוך כדי שאנחנו מכינים את הבשרים יוני שם לב שהקבבים לא היו מהדרין (חלק מהשבט אוכל רק מהדרין). במקום להביא את הקבבים למי שאוכל, הוא החליט לא להכין, כדי שמי שאוכל רק מהדרין לא ירגיש מקופח. יוני הוא מדריך שאני אף פעם לא אשכח. שמואל".

"חיוך — קו עקום שמיישר את הלב"

יותם, חניך של יוני, משתף:

"יוני היה מדריך וקומונר מדהים שבכל הזמן, גם בזמן היותו קומונר וגם אחרי עזיבתו את הסניף, הקרין חום, תמיד בא לעזור בכל מקום. בכל שבת שהיה ברחובות בא לסניף, אם לא היה מדריך לאחד השבטים הוא העביר להם פעולה. היה בן אדם שתמיד חייך לכל אדם, לא יודע איך לאכול את עזיבתו. פעם אחת בחודש ארגון, אחרי שכבר עזב את הסניף, בא וצייר ציור עם כתובת "חיוך — קו עקום שמיישר את הלב", לפי התנהגותו נראה שזה גם המוטו שלו. יותם".

הקומונר הנוכחי של הסניף, אמיתי, כותב:

"יוני. אני לא יודע מה אני אעשה עכשיו. כל פעם שהייתי נתקע עם אחד החניכים הייתי מתקשר אליך ושואל מה לעשות. ואתה בשום פנים ואופן לא ויתרת על החניך. אני מבקש ממך שתעזור לי ולסניף להמשיך ולהתקדם לפי חינוכך. אמיתי".

יהודה, קומונר הסניף לשעבר, מוסיף לספר:

"ליוני הייתה דאגה גדולה לכל החניכים, גם אחרי שהוא עבר לישיבה. תמיד ידעתי שאפשר להתקשר והוא יענה וייעץ. ואם היה איזה חניך שנפגע או שעזב את השבט יוני היה הפתרון. טלפון ליוני, ואז יוני היה יושב עם אותו חניך ומדבר איתו ומפייס אותו עד שהעניינים הסתדרו. יוני היה ויהיה המדריך לדוגמא שלי.

כחניך, מדריך וקומונר פגשתי המון מדריכים, אבל בלי ספק, ולא בגלל שיוני עכשיו לא פה איתנו, אני יכול להגיד שיוני היה המדריך הכי אבל הכי משקיען שאני מכיר. יוני זה כל הזמן לתת, אם זה בסניף, אם זה במד"א. אתמול הייתי בסניף ופתחתי הרבה ספרים וגיליתי שהרבה מהם נתרמו ע"י יוני.

אם זה בדוכנים של מעייני הישועה — בימי חמישי אני זוכר איך הייתי מפחד מהטלפון מיוני על הדוכן: "צריך מישהו שילך מחר ויפתח את הדוכן של מעייני הישועה ויניח תפילין ויחלק נרות שבת". תמיד הייתי מחפש תירוצים איך להתחמק, אבל יוני תמיד היה שם, דואג שיהיה דוכן פעיל, ובלי להתבייש פונה לאנשים שיניחו תפילין ועוד אשה תדליק נרות. יהודה, סניף אריאל רחובות".

"צריך לבדוק מה מצב כל שבט"

דף טיוטה לדוגמא בענייני הסניף שיוני כתב:

"חינוך נפרד"

דף בנוגע לתנועת נוער, מתוך מחברת מאמרים שיוני כתב:

חיבוק של יום שלישי

אמיתי, חבר של יוני ממצפה רמון, מספר:

"כל יום שלישי קבענו חיבוק, בצורה הכי טבעית ומוזרה. חיבוק רציני, מכל הלב, עם חיוך ענק, פשוט חיבוק. למה? לא יודע.. סתם להרגשה הטובה.

יוני היה אחד החברה שראית שהישיבה זה הבית שלהם. הייתה לו קערת קורנפלקס עם כפית, הכוס הגדולה הרגילה שלו, הקפה שלו, התה שלו (מכולם זכיתי להשתמש...), פשוט חי בישיבה באופן טבעי, חיוך אדיר על הפנים, תמיד. כך אני זוכר את יוני. שמחה אמיתית. אמיתי ניומן".

"הישיבה כולה קמה למראה המון חטיפים מודבקים בקירות הישיבה"

סיפור נפלא ביותר ששמענו בשבעה מחבר של יוני לחדר:

לילה אחד במהלך חודש אדר החבר נכנס לחדרו בישיבה וראה את יוני בפינת החדר מתעסק עם כל מיני חטיפים וממתקים וכותב דברים על פתקים. כשהוא התקרב, יוני שם לב ומיד הסתיר את החטיפים והממתקים עם זרועותיו והשעין עליהם את גופו כדי שלא יבחין במה הוא עוסק.

למחרת, הישיבה כולה קמה למראה המון חטיפים וממתקים מודבקים ברחבי קירות הישיבה בכל מיני מקומות, ולכל אחד היה מוצמד פתק שרק מי שעונה להגדרה יכול לקחת: 'אם אתה אחרי צבא והיית בישיבה שבועיים שלמים ברצף'. 'אם קמת לתפילה של הישיבה בשבוע האחרון'. 'אם אתה אברך והשעה אחרי 20:00'. 'אם יש לך חברותא עם ר"מ', וכן הלאה. פתקים רבים משעשעים. תלמידי הישיבה הופתעו הפתעה משעשעת ונהנו מזה מאוד.

אף אחד לא ידע שיוני עשה את זה, הוא שמר זאת בצנעה. ובעוד החבר מספר לנו את הסיפור הזה, שני חברים קרובים מהישיבה שישבו לידינו שמעו שיוני עשה את זה והתפעלו והופתעו. הם חייכו ואמרו שרק עכשיו גילו שזה היה יוני! אחר כך כשסיפרתי את זה לעוד מחבריו שבאו, גם הם לא ידעו והתפעלו, למעט כמה שזה התגלה להם במקרה.

אנשים ככלל לא היו חושבים על דבר כזה משמח ומקורי, וגם אם כן לא היו עושים אותו בפועל, וגם אם כן, היו משתפים אנשים במעשיהם, או לכל הפחות דואגים שאנשים ידעו מזה לפחות בעקיפין. אבל לעשות דבר כזה, ובצנעה וענווה כזאת שבאמת אף אחד לא ידע! זו הייתה דמותו של יוני.

"א' מקררים"

מתניה כתב דבר שגם מצייר לנו קצת את תכונה זאת בדמותו של יוני:

"היית א' מקררים וארונות בחדר אוכל – יעני אחראי כל סוף זמן להוציא את מה שנשאר ולנקות. כל פעם שפירסמת מודעה שקשורה לזה לא כתבת את שמך, רק — א' מקררים. כל הזמן, במשך נראה לי יותר משנתיים, עשית זאת בלי שאף אחד ידע.

אמרת לי בסוף הזמן האחרון שתעשה את הניקוי אחרי ט' באב. אז לא הבנתי למה, ועכשיו כן, לא רצית שמישהו ידע זאת. פגשתי אותך באמצע בין הזמנים — לומד שיעורי הרב יוסי על ספר איוב, עם התנ"ך הגדול שלך. שאלתי אותך מה אתה עושה פה? אמרת לי שבאת לנקות את המקררים... חברך שמתגעגע מאוד, מתניה".